מהי המשמעות של יום ט”ו בשבט?

יום ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות (ראש השנה דף ב.), ומקובל לחשוב, שכשם שביום א’ בתשרי שהוא יום ראש השנה, דנים את כל באי עולם, לחיים או למוות, לעושר או לעוני וכדומה, כמו כן ביום ט”ו בשבט, דנים בשמים על האילנות וקובעים מה יהיה גורלם במשך השנה הקרובה.

מנהגי טו’ בשבט

אסור להתענות ביום ט”ו בשבט, ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט”ו בשבט, וקוראים במשנה ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה, והגאון רבי יעקב רקח זצ”ל, הדפיס ספר מיוחד לליל ט”ו בשבט בשם “פרי עץ הדר”. וכתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, שיש ללמוד ב”הבנה” ככל האפשר, ולא בקריאה בלא הבנה, ובפרט יש ללמוד בהלכות השייכות לדיני ט”ו בשבט בענייני ערלה תרומות ומעשרות, ולהשתדל כאמור ללמוד בהבנה את הדברים, ולא בקריאה בלבד, כי אם קורא בלא להבין, לא נחשב ללימוד כלל, ורק בקריאת הזוהר הקדוש, אף שאינו מבין, מכל מקום נחשב לימוד.

נוהגים להרבות באכילת פירות של אילנות בליל ט”ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא.

זמן הדלקת נרות חנוכה

לכתחילה, (כלומר, הזמן המועדף ביותר להדלקת נרות חנוכה), צריך להדליק נרות חנוכה מיד בצאת הכוכבים, דהיינו כרבע שעה לאחר שקיעת החמה בימים אלו, ויש מהאשכנזים שנהגו להדליק מיד עם שקיעת החמה.

הזמן המוקדם ביותר להדלקת נרות חנוכה
אין להדליק נרות חנוכה קודם זמן שקיעת החמה או צאת הכוכבים. (מלבד בערב שבת חנוכה, שאז מדליקים נרות חנוכה קודם שקיעת החמה, וכפי שיתבאר באחת ההלכות הקרובות). וגם מי שהוא טרוד ואינו יכול להדליק נרות בזמן המצוה, אינו רשאי להדליק נרות קודם זמן זה, משום שלדעת רבים מן הראשונים אינו יוצא בזה ידי חובה אף בדיעבד. ומכל מקום אם הוא מוכרח לצאת לדרך וחושש שיתבטל לגמרי ממצות הדלקת נרות, ידליק נרות חנוכה קודם שקיעת החמה מזמן פלג המנחה (שהוא שעה ורבע בשעות זמניות קודם הלילה), אבל לא יברך על הדלקתו, שספק ברכות להקל. ובכל מקרה עדיף שימנה שליח להדליק נרות חנוכה בשבילו, ויוצא בזה ידי חובת הדלקת נרות חנוכה.

הדלקת נרות חנוכה בערב שבת

הקדמת תפלת המנחה להדלקת הנרות
טוב להחמיר להתפלל תפלת מנחה בערב שבת חנוכה, קודם הדלקת הנרות, מפני שתפילת מנחה נתקנה כנגד קרבן התמיד של בין הערביים, שהיו מקריבים בבית המקדש, והדלקת הנרות היא זכר לנס שנעשה במנורת בית המקדש. וסדר העבודה בבית המקדש היה, שהקדימו את הקרבת קרבן התמיד להדלקת הנרות. לפיכך נכון להקדים את תפלת המנחה להדלקת נרות החנוכה.

ולכן נהגו רבים להתפלל תפלת מנחה בשעה מוקדמת ביום ששי, ואחר כך חוזרים לבתיהם, ומתארגנים לכבוד שבת, ומדליקין נרות חנוכה, ושוב חוזרים לבית הכנסת לתפלת ערבית.

ימי החנוכה אינם בטלים לעולם

מובא בכמה ספרים (ומהם בספר מגיד מישרים שכתב מרן רבינו יוסף קארו), דרשת חז”ל, “כל המועדים יהיו בטלים, חוץ מחנוכה ופורים”. והדבר  נרמז בנוסח ברכת הדלקת נרות חנוכה, שאנו אומרים, אשר קדשנו במצוותיו וצונו “להדליק” נר חנוכה, ואין אנו מברכים “על הדלקת נרות חנוכה”, משום שלשון “להדליק”, מורה גם על העתיד. (ואילו לשון “על הדלקת נר חנוכה”, אינו מלמד כלום).

מנהגי חג השבועות

חלוקת שעות החג
בגמרא במסכת ביצה (דף טו:) אמר רבי יהושע, מצות יום טוב, חציו לה’ וחציו לכם, כלומר שיש לחלק את הזמן ביום טוב, מחציתו לאכילה ושתיה וכדומה מעניני שמחת החג, ומחציתו ללימוד התורה ותפילה, וכן פסק הרמב”ם (בפ”ו מהלכות יום טוב(.

חג השבועות

נאמר בפרשת מתן תורה, “ויסעו מרפידים ויבאו מדבר סיני, ויחנו במדבר, ויחן שם ישראל נגד ההר”. (שמות יט).

רבינו חיים בן עטר, ה”אור החיים” הקדוש הקשה, שהרי בפסוקים שקודם לכן כבר נאמר “לצאת בני ישראל מארץ מצרים, ביום הזה באו מדבר סיני”, ואם כן לכאורה, מדוע כפלה התורה וכתבה שוב “ויחנו במדבר”, הרי ברור הדבר שאם הגיעו למדבר גם חנו שם, ואם כן מה באה ללמדינו התורה בדבר זה?

ומסביר האור החיים הקדוש, כי פסוק זה בא ללמדינו שלשה עיקרים בקבלת התורה, שמבלעדי שלשת הדברים הללו אי אפשר היה לקבל את התורה, ועל ידם נתרצה הקדוש ברוך הוא לתת לבני ישראל את התורה.

האם נשים יכולות לספור ספירת העומר?

ידוע הדין, שכל מצות עשה שהזמן גרמא (דהיינו מצוה שהיא בקום עשה והזמן גורם את המצוה, כגון מצות ציצית ששייכת רק ביום, או מצות לולב ששייכת רק בסוכות וכדומה), נשים פטורות ממנה, חוץ מכמה מצוות שנשים מחויבות בהן מטעמים מיוחדים, כגון מצות הדלקת נר חנוכה ומצות קריאת המגילה שנשים חייבות בהן, משום שאף הן היו באותו הנס. אבל בדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולכן הן פטורות ממצות ספירת העומר, שהרי היא מצוה שהיא בקום עשה שהזמן גרמא, שהרי אין אנו סופרים את העומר אלא בזמנים מיוחדים ומסויימים. וכשם שרוב בני ישראל פטורין מהמצוות השייכות לכהנים וללויים, הואיל ורוב ישראל אינם כהנים או לויים, כמו כן הנשים פטורות ממצות אלו, הואיל ולא נצטוו בהן מפי ה’ יתברך.

ל”ג ול”ד לעומר

מה אירע ביום ל”ג לעומר?
יום חמישי הקרוב הבא עלינו לטובה, (כלומר, מיום רביעי בערב), הוא יום ל”ג לעומר, שעושים בו שמחה יתירה, ולא אומרים בו תחנון (וידוי ונפילת אפיים), משום שהוא יום שנתגלו בו סתרי תורה, ובו ניצול רבי שמעון בר יוחאי מעונש מיתה, ובו התחיל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו שהפיצו את התורה בכל העולם, וכמו שהארכנו כבר בביאור הדברים, מדברי הפוסקים, רבינו האר”י ומרן החיד”א.

ל”ג בעומר

יום ל”ג לעומר, הוא יום שמחה וחדוה, לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי, ויש לענין זה סימוכין בדברי הפוסקים, ולכן נוהגים להרבות בשמחה ביום זה, ואין אומרים בו תחנון. בשנה זו (תשע”ב), חל ל”ג לעומר היום, יום חמישי.

ומקובל בפי כל כי יום ל”ג לעומר הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, אולם הגאון שואל ומשיב תמה על כך, שאם יום זה הוא יום פטירת רבי שמעון, לא היה לנו לשמוח כלל ביום זה, כי מה שמחה יש בפטירת הצדיקים? אולם בשו”ת שם אריה כתב שהטעם שעושים שמחה ביום זה, הוא מפני שנודע מה שאמרו בגמרא במסכת שבת (לג:) שגזרה מלכות הרשעה גזר דין מות על רבי שמעון בר יוחאי, ונעשה לו נס שנחבא במערה וניצל מחרב רעה של מלכות הרשעים, ועל כן יש לנו לעשות שמחה ביום בו יצא מן העולם כדרך כל הארץ, להודות לה’ על הנס שנעשה לו.

מצוות ספירת העומר

מצות ספירת העומר
כתוב בתורה (ויקרא כא טו): וספרתם לכם ממחרת השבת מיום הביאכם את עומר התנופה שבע שבתות תמימות תהיינה. וקבלו חז”ל (במסכת מנחות דף סה:) שפירוש “ממחרת השבת” הוא מחרת יום טוב הראשון של פסח שהוא יום שבתון (ואליו הכוונה במילים “ממחרת השבת”, ממחרת ליום ראשון של פסח שהוא יום שבתון, לכן מיד במוצאי יום טוב ראשון של פסח אחרי תפילת ערבית מתחילים לספור ספירת העומר). ומצות עשה מן התורה לספור ספירת העומר החל מליל ט”ז בניסן עד גמר שבעה שבועות שהם ארבעים ותשעה ימים.

ברכת האילנות

היוצא בימי ניסן, ורואה אילנות שמוציאות פרחים, מברך: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות ליהנות בהם בני אדם”. יום א בניסן יחול השנה (תשע”ג) ביום שלישי הבא עלינו לטובה. ותיקנו רבותינו ברכה זו, מכיון שהלבלוב באילנות הוא דבר שבא מזמן לזמן באופן מחודש, שאדם רואה עצים יבשים שהפריחם הקב”ה (הרא”ה בספר פקודת הלוים, ברכות מג:). ואין לברך ברכה זו אלא פעם בשנה ולא יותר. אם נסתיימה הפריחה אם כבר נסתיימה הפריחה, כלומר, הופעת הפרחים באילן, והחלו לצאת פירות, כמו שקורה לעתים באילנות של שקדים וכדומה, אי אפשר לברך על אילנות אלה ברכת האילנות. ואפילו אם לא יצאו הפירות, אבל כבר נפלו הפרחים, אי אפשר לברך ברכת האילנות, לפי שאין הברכה אלא על פריחת האילנות, שהיא יציאת הפרח דוקא. ומכל מקום, אילן שהתחילו לגדול חלק מפירותיו, אם יש בו עדיין פרחים וניצנים, מברך עליו ברכת האילנות. נשים, האם תברכנה ברכת האילנות? גם הנשים יכולות לברך ברכת האילנות בחודש ניסן, ואף על פי שנשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן (דהיינו מצוות שהן בקום עשה ונוהגות רק בזמן מסוים כגון מצות ארבעת המינים בסוכות) מכל מקום ברכת האילנות יברכו. והטעם הוא, לפי מה שכתב בספר טורי אבן (מגילה כ:) לענין מצות הבאת בכורים לבית המקדש, שאף נשים מביאות בכורים לבית המקדש, אף על פי שמחנוכה ואילך לא מביאים בכורים, מכל מקום לא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא, משום שדוקא מצוה שאינה נוהגת בכל זמן מצד עצם המצוה נחשבת מצות עשה שהזמן גרמא, אבל בכורים שמחנוכה ואילך לא מביאים מפני שלא מצויים פירות על פני השדה, ואילו היו מצויים עוד על פני השדה היו הימים בני הבאת בכורים, לא חשיב מצות עשה שהזמן גרמא. והוא הדין בנדון ברכת האילנות, שמעצם מצות ברכת האילנות, היה ראוי לברך בכל זמן, אלא שהטעם שמברכים דוקא בימי ניסן הוא משום שאז מלבלבים האילנות, נמצא אם כן שאין הזמן גורם את הברכה, רק הוא תנאי בברכה, ולכן גם נשים תברכנה ברכת האילנות ויובאו פרטי דינים בזה בהלכה הבאה.

שאלה: מהי סיבת הצרות היסורים הבאים על האדם?

תשובה: לא תמיד ניתן לדעת למה באים היסורים, ואין אנו יכולים לעשות חשבונות שמים. אבל אמרו רבותינו (ברכות ה.), אם רואה אדם שיסורים באים עליו, יפשפש במעשיו. כי מרבית היסורים באים מחמת העוונות של האדם. ומפני שרוב הצרות והיסורים הבאים על האדם באים בדרך כלל לסיבה אחת משלוש סיבות, על כן נפרט סיבות אלו.

והגדת לבנך

שאלה: האם מקיים אדם את מצות “והגדת לבנך” בליל הסדר, גם כאשר הוא מלמד את בנותיו על נס יציאת מצריים, או שאינו מקיים את המצוה, אלא מי שמלמד את בניו דוקא?

תשובה: הנה נאמר בתורה, “והגדת לבנך” לגבי מצות לימוד הבנים על נס יציאת מצריים בליל פסח. ולכן אנו נוהגים ששואלים הקטנים ארבע קושיות, והאב משיב להם כל אחד לפי חכמתו, ומספר להם מענין נס יציאת מצרים, אם על ידי קריאת ההגדה, ואם בתוספות של דברים אחרים. אך באמת יש להסתפק בדבר, האם עיקר מצות והגדת לבנך שייכת גם לגבי בנות. שהרי מפורש בתורה נאמר והגדת “לבנך”, ומשמע שהבנות אינן בכלל המצוה. אלא שיש מקום לומר שמה שנאמר בתורה “לבנך” אין הכוונה בזה למעט את הבנות, אלא נקטה התורה לשון כללית, ששייך לפרשה אף לבנות.

שמונה מעלות בצדקה

כתב הרמב”ם (פ”י מהל’ מתנות עניים), שמונה מעלות יש בצדקה זו למעלה מזו. כלומר, שמונה סוגים יש במצוות צדקה, וכל אחד מהם מעלתו גדולה משל חבירו.

המעלה הגדולה מכולם, זה המחזיק ביד ישראל שאין לו מעות די מחסורו, ונותן לו מעות במתנה או בהלואה, או שדואג לו שתהיה לו פרנסה על ידי שמכניסו באיזה עסק בשותפות וכיוצא בזה, שלא יצטרך בכלל לצדקה. ועל זה נאמר “והחזקת בו וכו’, וחי עמך”, כלומר, החזק בו עד שלא יצטרך יותר לצדקות וטובות של אחרים.

משנכנס אדר מרבים בשמחה

בגמרא במסכת תענית (דף כט.) אמר רבי יהודה בנו של רב שמואל בן שילת משמו של רב , כשם שמשנכנס אב ממעטין בשמחה כך משנכנס אדר מרבים בשמחה. אמר רב פפא, הלכך כל אחד מישראל שיש לו דין (דהיינו משפט) עם נכרי (גוי), ישתמט ממנו בחודש אב, משום רוע מזלם של ישראל בחודש אב, וישתדל שיצא הדין בחודש אדר משום שאז מזלם של ישראל הוא טוב מאד.

ומקור הדברים, הוא כמו שנאמר במגילת אסתר, “והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה”, ללמדינו, שמזל החודש גורם הצלה וטובה לישראל, שבחודש זה מזלם הוא טוב.

האם זיווגו של כל אדם נקבע מן השמים כגזירה, או שאדם יכול לזכות באשה או בבעל טוב יותר ממה שנגזר עליו, או חלילה להיפך?

אמרו רבותינו בגמרא (במסכת סוטה דף ב.), אמר ריש לקיש, אין מזווגין לו לאדם אשה אלא על פי מעשיו, שנאמר (בתהילים פרק קכה.) “כי לא ינוח שבט הרשע על גורל הצדיקים”, (דהיינו שלא יבא זיווג רע לאדם טוב.), ומקשה הגמרא על מה שאמר ריש לקיש, והרי אמר רבי יהודה, אמר רב, ארבעים יום קודם יצירת הולד בת קול יוצאת ואומרת “בת פלוני לפלוני”, ואם כן כיצד אמר ריש לקיש שהזיווג נקבע על פי המעשים של האדם, והרי זו גזירה מן השמים, ומתרצת הגמרא, שבזיווג ראשון אדם זוכה במה שנגזר עליו, בלא קשר למעשים, אבל בזיווג שני אדם זוכה בזיווג על פי מעשיו.

מהי המשמעות של יום ט”ו בשבט?

יום ט”ו בשבט הוא ראש השנה לאילנות (ראש השנה דף ב.), ומקובל לחשוב, שכשם שביום א’ בתשרי שהוא יום ראש השנה, דנים את כל באי עולם, לחיים או למוות, לעושר או לעוני וכדומה, כמו כן ביום ט”ו בשבט, דנים בשמים על האילנות וקובעים מה יהיה גורלם במשך השנה הקרובה.

אלא שבאמת, כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, שהדבר אינו כן, וביום זה לא דנים כלל על האילנות. וכן כתב הגאון רבי אברהם חיים נאה זצ”ל (רב שכונת הבוכרים בירושלים לפני כחמישים שנה), שהמוני העם טועים וחושבים שיום ט”ו בשבט הוא יום הדין לאילנות, וזה אינו, שהרי שנינו במשנה במסכת ראש השנה (דף טז.) שבחג השבועות דנים על פירות האילן, ולא ביום ט”ו בשבט כלל, אלא נראה שהטעם שנקבע יום ט”ו בשבט ליום ראש השנה לאילנות, הוא מפני שאז כבר ירדו רוב גשמי השנה, כמו שאמרו בגמרא במסכת ראש השנה (דף יב.) וכתב שם רש”י, שביום ט”ו בשבט, כבר עברו רוב הגשמים, והשרף עולה באילנות, ונמצאו הפירות חונטין מיום זה. (ופירוש המילה “חונטין” היא מצב שבו הפירות עברו חלק ניכר מתהליך גדילתם, ונחלקו הראשונים בשיעור זה כמה הוא בדיוק.)

חיוב נשים בהדלקת נר חנוכה

נשים, פטורות מכל מצות התורה ש”הזמן גרמן”. כלומר, מצוות התלויות בזמן מסויים, ואינן נוהגות תמיד, כגון מצות לולב בסוכות, ומצות שופר בראש השנה, נשים פטורות מהן.

ומכל מקום נשים חייבות בהדלקת נר חנוכה, הואיל ואף הן היו באותו נס של המצלת ישראל בחג החנוכה. ולכן אף אשה נשואה, אם בעלה אינו יכול להדליק נרות חנוכה בביתו, כגון שצריך לצאת למקום רחוק, ראוי ונכון שימנה את אשתו שתהיה שלוחתו להדליק את הנרות במקומו, ויוצא ידי חובה אפילו אם אינו נמצא שם בשעת ההדלקה.

חג חנוכה

בימים אלו, אנו עומדים בסמוך לחג החנוכה. ולכן נתחיל לבאר את עיקרי הדינים הנוגעים לימים אלה.

זמני חג החנוכה בשנה זו
חג החנוכה נחוג שמונת ימים. החל מיום כ”ה בכסליו, כמו שנבאר. ובשנה זו (התשע”ג) יחול יום כ”ה בכסליו ביום ראשון הבא (בעוד כשבוע). ובליל יום ראשון, כלומר, מוצאי יום השבת, נדליק נרות חנוכה בפעם הראשונה. ובמוצאי יום השבת שאחריו, נדליק נרות חנוכה בפעם האחרונה בשנה זו.

דין כבוד רבו ותלמיד חכם – את מי חייבים לכבד?

כשם שאדם חייב לכבד את אביו ואת אמו ולירא מהם, כך הוא חייב בכבוד רבו ויראתו יותר מאביו ואמו, שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. וכך שנינו במשנה (בבא מציעא דף לג.) לעניין מצות השבת אבידה, שאם מצא אדם שתי אבידות, האחת של אביו והשנייה של רבו, והוא אינו יכול לטפל בשתי האבידות, אבידת רבו קודמת, לפי שאביו מביאו לחיי העולם הזה ורבו מביאו לחיי העולם הבא. ואם היה אביו תלמיד חכם, אבידת אביו קודמת. ועוד אמרו שם במשנה לעניין מצות פדיון שבויים, שאם היו אביו ורבו שניהם שבויים, חייב לפדות ראשית כל את רבו ורק אחר כך את אביו, ואם היה אביו תלמיד חכם, אביו קודם.

מי ששכח להזכיר ותן טל ומטר בברכת השנים

בהלכה קודמת ביארנו באופן כללי את עיקר הדין שתיקנו רבותינו שהחל מליל שבעה במרחשוון מבקשים בתפילה בברכת השנים “ותן טל ומטר לברכה”. ועתה נבאר הדין במי ששכח לבקש בתפילתו על הגשם. ומכיון שיש בדבר שמונה חילוקי דינים, בסיום ההלכה סיכמנו אותם למעשה.

מי ששכח להזכיר גשמים בתפלה, צריך לחזור שנית
בגמרא במסכת ברכות (כט.) אמרו, טעה ולא שאל גשמים בברכת השנים, מחזירין אותו. כלומר, אם טעה אדם ולא הזכיר בקשה על הגשמים בברכת השנים, דינו כדין מי שחיסר ברכה אחת מברכות התפילה, שאין תפילתו תפילה, ועליו לחזור ולהתפלל שנית אם סיים תפילתו בלא שאלת גשמים. וכן פסקו הרמב”ם (פ”י מהלכות תפילה) ומרן השלחן ערוך (סימן קיז.)

ברכת השנים

תקנת חכמים לשאול גשמים
תקנו חכמים לשאול  (לבקש) מה’ יתברך טל ומטר בימות הגשמים ב”ברכת השנים”. ובארץ ישראל מתחילין לשאול מליל שבעה במרחשון, ובשנה זו (התשע”ג) ליל שבעה במרחשון יחול בליל שלישי הבא עלינו לטובה, כלומר, בתפלת ערבית שבמוצאי יום שני, יש להתחיל באמירת “ברך עלינו”, “ותן טל ומטר לברכה”. וברכת השנים היא ברכה כוללת על צרכי בני אדם הנצרכים לשפע שיושפע אליהם ממרומים. ובכלל הברכה ענין הפרנסה והברכה שתהיה שרויה בכל מעשה ידינו.

דין מי ששכח לכוין בפסוק ראשון של קריאת שמע

בהלכה הקודמת הבאנו את סדר הכוונה בפסוק ראשון של קריאת שמע, וכתבנו שהכוונה בפסוק זה מעכבת, דהיינו שאם לא כיוון בפסוק זה לא יצא ידי חובתו במצות קריאת שמע מן התורה.

הלכך אם לא כיוון בפסוק ראשון של קריאת שמע, אחר שסיים “ה’ אחד”, יחזור שוב ויקרא פסוק “שמע ישראל”, וטוב שישהה מעט כדי שיעור הילוך ארבע אמות קודם שחוזר לקרוא שוב פסוק ראשון, ואז יחזור ויקרא פסוק זה בכוונה כראוי, ולהלן נבאר טעם הדבר.

כוונת הפסוק הראשון בקריאת שמע

נוהגים להניח על עיניו את יד ימין בשעה שקורא פסוק ראשון של קריאת שמע, כדי לרכז המחשבה בכוונה, שלא יסתכל בדברים אחרים המונעים ממנו לכוין (ועוד טעמים על פי דברי המקובלים).

כזכור צריך לכוין בפסוק ראשון של קריאת שמע, להבין מה שמוציא בשפתיו, ונביא כאן את סדר הכוונה בפסוק “שמע ישראל” על פי מה שכתב הגאון רבי דוד יוסף שליט”א.

דיני חג הסוכות

  1. הסוכה צריכה להעשות משלש דפנות וסכך, ואת הדפנות ניתן לעשות מכל דבר העומד בפני רוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות, וכפי שביארנו באריכות. אם עושים את הדפנות מברזל או פלסטיק וכיוצא בזה מדברים שאין גידולם מן הארץ, אין להניח על גביהן את הסכך, אלא בהפסק של נסרים של עץ וכדומה, שהוא דבר הגדל מן הארץ ואינו מקבל טומאה.

דיני יום הכיפורים

מדיני יום הכפורים
הכל חייבים להתענות ביום הכפורים, ובכלל החיוב גם נשים מעוברות ומניקות שחייבות להתענות בו. וכל אשה שיש חשש לבריאותה מחמת התענית, תעשה שאלת חכם הבקיא בדינים אלו, שיורה לה אם תתענה. ואסור לשום אדם להחמיר על עצמו, ולהתענות כאשר מצב בריאותו אינו מאפשר זאת. שהרי התורה הקדושה אמרה, “וחי בהם”, ולא שימות בהם. ואסור לאדם להמית עצמו או אפילו להכניס עצמו לספק סכנה בשביל תענית יום הכפורים. וכאשר מרן רבינו הגדול שליט”א היה רבה הראשי של תל אביב, וכן בשנים שאחר כך, היה מטריח עצמו ונוסע בכל ערב יום כפור, בשעות יקרות אלו, לבית החולים, בכדי לדבר על לבם של החולים שהתענית מסוכנת להם, לבל יתענו, והיה מזכיר את דברי הרדב”ז, שמי שאינו שומע לרופאים מפני שאומר שהוא בוטח בה’, הרי זה חסיד שוטה, שהרי התורה אמרה שניתנה רשות לרופא לרפאות, וממילא אדם חייב להתנהג בכל דבר על פי כללי הרפואה, לאחר התייעצות עם מורה הוראה.

חודש הרחמים והסליחות

כבר הזכרנו באחת ההלכות הקודמות, מאיזה טעם אנו נוהגים להרבות בסליחות ותחנונים בכל ימי חודש אלול, שהוא מסוגל לסליחה וכפרה.

וידוע שבימים אלה אנו קרובים יותר לה’ יתברך, והוא ממהר לשמוע תפילות. כמו שדרשו “אני לדודי ודודי לי”, ראשי תיבות אלול. וכן בפסוק “ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב”, רמוז חודש אלול. וכתב רבינו יונה בספר היראה בזו הלשון, “משנכנס אלול עד מוצאי יום הכפורים יהיה ירא וחרד מאימת יום הדין”. ובזכות התשובה בימים אלה, אנו עתידים להגאל, כמו שנרמז בפסוקים שאמר דוד המלך, “לדוד ה’ אורי וישעי”, אורי, בראש השנה, וישעי, ביום הכפורים. ומסיים דוד המלך, “לולא האמנתי לראות בטוב ה'”, ופירשו רבותינו (בברכות ד.), שהיה דוד המלך מתיירא (מפחד) שמא יגרום החטא ולא תבא הישועה, ולכן יש ניקוד (נקודות) מעל המילה “לולא” האמנתי לראות בטוב ה’, שרצונו לרמוז בזה על חודש “אלול” (אותיות לולא), שבזכות תשובתינו בימים אלה נוושע ביום הדין.

מהלכות ומנהגי הסליחות

היום יום שבת, בו חל ראש חודש אלול, שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות. ותניא בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י”ז בתמוז שבר את הלוחות, ועשה (שהה) ארבעים יום במחנה, עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ, והרג את כל (מי) אשר נשק לעגל, והכרית עבודת העגל מישראל, והתקין כל שבט במקומו. ובראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עלה אלי ההרה, שסלח הקדוש ברוך הוא לישראל. והעבירו שופר בכל המחנה, להודיע שמשה עולה להר, שלא יטעו עוד אחרי עבודה זרה. עד כאן. ומבואר אם כן שביום ראש חודש אלול החל הקדוש ברוך הוא לסלוח לעם ישראל.

חודש אלול

כתב מרן הר עובדיה שליט”א, חסד גדול עשה ה’ יתברך עם עמו ישראל, כאשר גילה להם, כי יום המשפט הוא יום א’ בתשרי. (כי באמת, גם אומות העולם נדונים ביום זה, אבל אין להם ידיעה על כך, ולכן אינם מתכוננים כראוי ליום זה, ומפסידים טובה הרבה). וכמו שנאמר, תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגינו, כי חוק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב. כי בנוהג שבעולם, מי שעבר על החוק, ונתפס אצל שוטר והלה יקחהו באופן מיידי לפני שופט, להשפט בצורה מהירה, הלא קרוב לודאי שלא יוכל להתמודד מול האשמות שהוא מואשם בהן. מה שאין כן אילו תנתן לו האפשרות לדעת את מועד המשפט, ויוכל להתמודד ולהתיעץ עם עורך דין טוב, בכדי שידע מה לטעון במשפט ומי יסנגר עליו, שאז בודאי יש תקוה שיוכל לצאת זכאי במשפטו.

האבל על חורבן בית המקדש

הנה ימים אלה, הם ימי בין המצרים, שהם הימים שבין שבעה עשר בתמוז ועד תשעה באב, שבהם צרו האויבים על ירושלים. ואנו מבכים בימים אלה את חורבן בית מקדשינו, וגלותינו מבית חיינו. ולכאורה יש לשאול, מה הצורך בכל הצער הגדול הזה? לשם מה אנו צריכים לבכות ולהצטער על חורבן הבית?

והנה כמה טעמים יש בדבר, כי באמת על כל אדם מישראל חובה קדושה מוטלת להתאבל על חורבן הבית ועל גלות ישראל, כי בעוונותינו כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו, כאילו חרב בימיו, ואילו לא היו בנו אותם הסיבות לחורבן הבית, כבר היה נבנה בית המקדש, וכל הצרות הנוראות שעברו על ישראל, וכל הצער הגדול של השכינה על צערם של ישראל, הכל הוא מחמת הדבר הגדול הזה, שעדיין לא זכו ישראל לגאולה השלימה, שהיא תכלית קיום העולם.

ברכת שהחיינו בימי בין המצרים

ברכה על פרי חדש בימי בין המצרים
טוב ליזהר מלברך ברכת “שהחיינו” בימי בין המצרים, מליל שבעה עשר בתמוז ועד אחרי תשעה באב, על פרי חדש, או על בגד חדש. ויניח את הפרי או הבגד עד לאחר תשעה באב, ולא יאכלנו בלא לברך שהחיינו.

שמיעת מוזיקה בימי בין המצרים

אף על פי שמעיקר הדין, מותר לשבוע בשאר ימות השנה דרך הרשם קול, טייפ או דיסק וכדומה, שירים, ובפרט שירי קודש, המלווים על ידי כלי נגינה, מכל מקום, כתב מרן רבינו עובדיה יוסף שליט”א, שבימי בין המצרים יש להמנע מכך. וכבר הארכנו בזה במקום אחר. ומכל מקום, בשמחת מצוה, כגון שמחת חתן וכלה, או בשמחת ברית מילה, או בסעודת פדיון הבן, או בר מצוה, או סיום מסכת, מותר לשמוע שירי קודש המלווים בכלי נגינה, שכל שהיא שמחה של מצוה, יש להקל בדבר.

י”ז בתמוז

נאמר בספר זכריה (פרק ח פסוק יט) “כה אמר ה’ צבאות, צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיה לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים, והאמת והשלום אהבו”. ופירשו חז”ל (במסכת ראש השנה דף יח:) צום הרביעי זה צום שבעה עשר בתמוז, כי חודש תמוז הוא החודש הרביעי מחודש ניסן. (וידוע שחודש ניסן הוא הראשון לחודשי השנה לפי מנין תורתינו הקדושה). וצום החמישי זה צום תשעה באב, כי חודש אב הוא החודש החמישי מחודש ניסן. וצום השביעי זה צום גדליה, שהוא בשלושה בתשרי, שהוא החודש השביעי מחודש ניסן. וצום העשירי זה עשרה בטבת, שהוא החודש העשירי מחודש ניסן.

קריאת שמע שעל המיטה

שאלה: האם חובה לקרוא קריאת שמע על המיטה, והאם יש לברך את “ברכת המפיל” המופיעה בסדורים לפני נוסח קריאת שמע בשם ומלכות או לא?

תשובה: בתלמוד (ברכות ס:) אמרו, הנכנס לישון על מטתו מברך ברכת המפיל חבלי שינה על עיני. ומבואר בתוספות ובמרדכי, שכל הברכות הללו שבפרק הרואה, יש לאמרם בשם ומלכות (כלומר עם הזכרת שם ה’ ככל הברכות, וכפי שהזכרנו כבר), וממילא אף ברכת המפיל בכלל זה, וחייבים לאמרה בשם ומלכות, וכן פסקו עוד רבים מרבותינו הראשונים. ומבואר בפוסקים שאין לברך ברכה זו אלא כשהולך לישון בלילה, אבל ההולך לישון ביום אינו מברך. גם מבואר בפוסקים כי המנהג להסמיך קריאת שמע שעל המיטה לשינה, ולא להפסיק בדיבור בין קריאת שמע לשינה כלל.

הזכרת מוריד הטל ו”ברכנו”

ימות הקיץ בתפלה
החל מיום טוב ראשון של חג הפסח, אנו יוצאים מעונת הגשמים, ולפיכך, החל מתפלת מוסף, אין מזכירין בתפלה “משיב הרוח ומוריד הגשם”. אלא אומרים: אתה גבור לעולם ה’ מחיה מתים אתה רב להושיע “מוריד הטל”. ויש מעדות האשכנזים שאינם מזכירים “מוריד הטל” כלל בברכת מחיה המתים.
וכמו כן החל מתפלת ערבית של מוצאי יום טוב הראשון של פסח, בברכת השנים, אין אנו אומרים “ותן טל ומטר לברכה”, אלא “ותן ברכה” בלבד. והספרדים נוהגים שבימות הגשמים הם משנים את כל נוסח ברכת השנים, ופותחים באמירת “ברך עלינו” וכו’. ובימות הקיץ אומרים “ברכנו”.

מעמד מתן תורה

יסוד אמונת ישראל בתורה הקדושה, באה להם מהאמונה מנבואות משה רבינו עליו השלום. כי הוא שלימד את רוב חוקי התורה לישראל, ומפיו למד יהושע בן נון, ויהושע מסרה לזקנים, וכך מדור דור עברה מסורת ישראל עד לדורינו אנו. ובאמת ששורש אמונת ישראל נובע מן המעיין אשר עודנו נובע עד היום הזה, הוא מעיין התורה הנובע מעת היותינו לעם קודש, משעה שקבלנו את תורתינו הקדושה בהר סיני, ביום חג השבועות.

דין הזכרת “יעלה ויבא” בחג השבועות

בברכת המזון של יום טוב, מזכירים “יעלה ויבא” לפני ברכת בונה ירושלים, וכפי שנדפס בסידורים, וחייב אדם לאכול פת (דהיינו לחם) בסעודת יום טוב, בין בסעודת הלילה ובין בסעודת היום. לפיכך אם טעה בברכת המזון ולא אמר יעלה ויבא, אם נזכר כשאומר ברוך אתה ה’ לפני שיחתום בונה ירושלים, יסיים “למדני חקיך” ויחזור לומר יעלה ויבא. (דהיינו שכשאמר ברוך אתה ה’, לא יסיים בונה ירושלים, אלא יאמר למדני חקיך, ויחזור לומר יעלה ויבא) ואם לא נזכר עד לאחר שחתם בונה ירושלים, יאמר שם נוסח ברכה זו: ברוך אתה ה’ אמ”ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה, את יום חג השבועות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה’ מקדש ישראל והזמנים.

מעמד מתן תורה

יסוד אמונת ישראל בתורה הקדושה, באה להם מהאמונה מנבואות משה רבינו עליו השלום. כי הוא שלימד את רוב חוקי התורה לישראל, ומפיו למד יהושע בן נון, ויהושע מסרה לזקנים, וכך מדור דור עברה מסורת ישראל עד לדורינו אנו. ובאמת ששורש אמונת ישראל נובע מן המעיין אשר עודנו נובע עד היום הזה, הוא מעיין התורה הנובע מעת היותינו לעם קודש, משעה שקבלנו את תורתינו הקדושה בהר סיני, ביום חג השבועות.

ל”ג בעומר

יום ל”ג לעומר, הוא יום שמחה וחדוה, לכבוד התנא רבי שמעון בר יוחאי, ויש לענין זה סימוכין בדברי הפוסקים, ולכן נוהגים להרבות בשמחה ביום זה..

ומקובל בפי כל כי יום ל”ג לעומר הוא יום פטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, אולם הגאון שואל ומשיב תמה על כך, שאם יום זה הוא יום פטירת רבי שמעון, לא היה לנו לשמוח כלל ביום זה, כי מה שמחה יש בפטירת הצדיקים? אולם בשו”ת שם אריה כתב שהטעם שעושים שמחה ביום זה, הוא מפני שנודע מה שאמרו בגמרא במסכת שבת (לג:) שגזרה מלכות הרשעה גזר דין מות על רבי שמעון בר יוחאי, ונעשה לו נס שנחבא במערה וניצל מחרב רעה של מלכות הרשעים, ועל כן יש לנו לעשות שמחה ביום בו יצא מן העולם כדרך כל הארץ, להודות לה’ על הנס שנעשה לו.

פסח שני

פסח שני חל בי”ד באייר ובו ניתנת שוב ההזדמנות, להקריב קורבן פסח, על ידי אנשים שנמנע מהם להקריב את קורבן הפסח, במועדו הרגיל, משום שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש בזמן הקרבת הפסח, בי”ד בניסן ערב חג הפסח שיצא חודש לפניו. נקרא גם פסח קטן.

האם נשים יכולות לספור ספירת העומר?

ידוע הדין, שכל מצות עשה שהזמן גרמא (דהיינו מצוה שהיא בקום עשה והזמן גורם את המצוה, כגון מצות ציצית ששייכת רק ביום, או מצות לולב ששייכת רק בסוכות וכדומה), נשים פטורות ממנה, חוץ מכמה מצוות שנשים מחויבות בהן מטעמים מיוחדים, כגון מצות הדלקת נר חנוכה ומצות קריאת המגילה שנשים חייבות בהן, משום שאף הן היו באותו הנס.
אבל בדרך כלל נשים פטורות ממצוות עשה שהזמן גרמן, ולכן הן פטורות ממצות ספירת העומר, שהרי היא מצוה שהיא בקום עשה שהזמן גרמא, שהרי אין אנו סופרים את העומר אלא בזמנים מיוחדים ומסויימים. וכשם שרוב בני ישראל פטורין מהמצוות השייכות לכהנים וללויים, הואיל ורוב ישראל אינם כהנים או לויים, כמו כן הנשים פטורות ממצות אלו, הואיל ולא נצטוו בהן מפי ה’ יתברך.

בדיקת וביטול חמץ

בס”ד

דין בדיקת חמץ
אור לארבעה עשר בניסן שיחול השנה (תשע”ב) ביום חמישי בלילה, בודקין את החמץ לאור הנר. וצריך שיהיה הנר של שעוה, (או משמן פרפין מוקשה כפי שמצוי בזמנינו), כתקנת חז”ל. ואם אין לו נר, אבל יש לו פנס קטן שיכול להכניסו למקומות שצריך לבדוק בהן כהוגן, מותר לבדוק עם פנס כזה בשעת הצורך. וחובה לבדוק בכל חדרי הבית אם יש שם חמץ, ואף אם ברור שלא אכלו חמץ מעולם באותו החדר חובה לבדוק בו, והוא הדין לגבי מרפסות, גינות, מכונית, וכל כיוצא בזה.

ברכת האילנות

היוצא בימי ניסן ורואה אילני מאכל שמוציאין פרח, מברך –
“ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם שלא חיסר בעולמו כלום, וברא בו בִּרְיוֹת טובות (ואילנות טובים) כדי להתנאות בהן בני אדם”
ואינו מברך אלא פעם אחת בכל שנה, ואם איחר מלברך עד שגדלו הפירות, לא יברך עוד. אבל קודם שגדלו, יכול לברך אפילו אם לא בירך בפעם הראשונה שראה את הפרחים. ומנהג הספרדים לומר ברכה זו ברָב עם ובתוספת מזמורים ובקשות, ואצלינו וכן אצל האשכנזים לא נהגו זאת.
(ע”פ ספר ש”ע המקוצר אורח חיים סי’ מ”ו ס’ א’)

שואלין בהלכות פסח

קדם לפסח שלושים יום על כן חובה על כל איש ישראל לשנן לעצמו היטב במשך ימים אלו יום יום את ההלכות הקשורות לחג הפסח. ולהתחיל גם בניקוי הבית ובקניית מוצרים לפסח. ורבים מיראי ה’ וחושבי שמו נוהגים להתחיל בזה מיום י’ד באדר

חודש ניסן

* חשיבות החודש- “החודש הזה לכם ראש חודשים, ראשון הוא לכם לחודשי השנה”. רובו של החודש ימים טובים: בראש חודש ניסן הוקם המשכן וי”ב יום הקריבו הנשיאים את קורבנם, ועוד בו שבעת ימי הפסח ובו נגאלו ממצרים ובו עתידין להיגאל. ולכן יש בו הלכות מיוחדות.

* כשאומר אדם על חודש ניסן שהוא ה”חודש הראשון”, הוא מקיים מצוות עשה דאורייתא של “החודש הזה לכם ראש חודשים וכו'” וכל זאת כדי לזכור את החודש שבו יצאנו ממצרים

 



מתנות לאביונים

א. כל אדם, בין איש ובין אשה, חייב לתת בפורים לפחות שתי מתנות לשני עניים [לכל עני מתנה אחת], ממון או מאכלים. ומוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובמשלוח מנות לרעיו, שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים יתומים ואלמנות, ודומה לשכינה, שנאמר ‘להחיות רוח שפלים ולהשיב לב נדכאים’. (שו”ע ומשנ”ב סי’ תר”צ)

ב. את שתי המתנות – שהם החיוב מעיקר הדין – צריך האדם לתת משלו, אך את התוספת שמוסיף לתת לעניים נוספים, יכול לתת מכספי מעשר.

ג. אין מדקדקים במעות פורים, לבדוק מי עני באמת, אלא כל הפושט יד לבקש צדקה, נותנים לו. (שו”ע ומשנ”ב סי’ תרצ”ד)

ד. במקום שנוהגים לתת מעות פורים אף לגויים, הדבר מותר, מפני דרכי שלום.

קריאת מגילה

א. הכל חייבים בקריאת המגילה, בין אנשים ובין נשים. והטעם שהנשים חייבות במצוה זו, אף שהזמן גרמא, כיון שאף הן היו באותו הנס, שהיתה הגזירה להרוג גם את הנשים. ומחנכים גם את הקטנים והקטנות שהגיעו לגיל חינוך לשמוע קריאת המגילה. (שו”ע ומשנ”ב סי’ תרפ”ט)

ב. קוראים את המגילה בלילה, וזמנה מצאת הכוכבים ועד עלות השחר. וחוזרים וקוראים אותה גם ביום, וזמנה מהנץ החמה ועד השקיעה, ובדיעבד אם קראה מעלות השחר, יצא. והטעם שקוראים פעמיים, זכר לנס, שהיו צועקים ומתפללים לה’ בלילה וביום.

נטילת ידיים שחרית

כשקם אדם בבוקר משנתו, יטול ידיו ויברך “ברוך אתה ה’ אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת ידים” . וסדר הנטילה כך הוא, תחילה, יקח הכלי ביד ימינו, וכשהוא מלא מים יעבירנו לשמאלו, וישפוך מים על ידו הימנית. אחר כך יעביר הכלי לידו הימנית, ישפוך מים על ידו השמאלית, וכן יעשה שלש פעמים. ואחר כך מברך על נטילת ידים, וינגב את ידיו.

וכמה טעמים נאמרו בחיוב נטילת ידים שחרית-

מנהגי ט”ו בשבט

אסור להתענות ביום ט”ו בשבט, ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט”ו בשבט, וקוראים במשנה ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה
נוהגים להרבות באכילת פירות של אילנות בליל ט”ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא.
ופירות שמצויים בהם תולעים צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין (פסחים כד.) והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך.

קשת בענן

שאלה : כל כמה זמן אפשר לברך על ראיית ברקים או שמיעת רעמי, והאם יש לברך על הקשת גם כאשר רואה רק חלק ממנה?

אדם הרואה ברקים מברך: “ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם עושה מעשה בראשית”. והשומע קול רעמים מברך: ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם שכוחו וגבורתו מלא עולם”. יש לברך את הברכה מייד בשמיעת הרעם או בראיית הברק, עד תוך כדי דיבור של סיומם, (כלומר תוך שיעור אמירת המילים “שלום עליך רבי” מסיום הופעת הברק או שמיעת הרעם) אבל אחר כך אינו יכול לברך, אלא ימתין לרעם השני או השלישי.

זמן הדלקת נרות שבת

שאלה: מהו זמן הדלקת הנרות הראוי לכתחילה, והאם יש חילוק בזמן זה בין ירושלים לשאר ערי ישראל?

תשובה: שיעור זמן זה שיש להקדים להדליק נרות בסמוך לכניסת השבת, שיעורו בכל שהוא, כלומר, אין שיעור לזמן זה ודי ברגע אחד (כמו דקה אחת) סמוך לשקיעת החמה, ומכל מקום המנהג ברוב המקומות להזהר לכתחילה להדליק נרות ולפרוש מכל מלאכה כעשרים דקות לפני שקיעת החמה, מכמה וכמה סיבות. וכן נוהגים לשער זמן כניסת השבת בלוחות השנה, כעשרים דקות לפני שקיעת החמה.

האם נשים חייבות בקריאת שמע בכל יום?

מצות קריאת שמע, הרי היא מצות עשה שהזמן גרמא, שהרי יש לה זמן מסוים  שנקבע לקריאתה, ולפיכך נשים פטורות ממצות קריאת שמע כדין כל מצות עשה שהזמן גרמא שנשים פטורות ממנה. וכמו כן אין לנשים לברך בשם ומלכות בברכות קריאת שמע, משום שהן פטורות מברכות אלו, שהרי גם לברכות אלו יש זמן קבוע בכל יום, ומכל מקום כבר נתבאר במסגרת זו שלמנהג האשכנזים, נשים הרוצות לברך בשם ומלכות ברכות שהן פטורות מהן, רשאיות לעשות כן שיש להן על מה שיסמוכו, אבל נשים ספרדיות, אסור להן לברך ברכות אלו בשם ומלכות, שכך היא דעת מרן השולחן ערוך שקבלנו הוראותיו.

אף על פי שנשים פטורות מקריאת שמע, מכל מקום הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, כי יש אומרים שאף הן חייבות לפחות בקריאת הפסוק הראשון כדי שתקבלנה עליהן עול מלכות שמים, ולפיכך כתב מרן השולחן ערוך (סימן ע.) שנכון שנשים יחמירו על עצמן שיקבלו עליהן עול מלכות שמים בקריאת פסוק ראשון של שמע ישראל.

 

דין מי ששכחה להזכיר “ותן טל ומטר” בברכת השנים

מי ששכחה לבקש על הגשמים בברכת השנים, אם נזכרה באמצע ברכת השנים, תחזור לתחילת הברכה ותבקש על הגשמים. ואם נזכרה לאחר שהתחילה בחתימת הברכה “ברוך אתה ה'”, תסיים “למדני חוקיך”, ותחזור לתחילת ברכת השנים. ואם נזכרה לאחר שסיימה את ברכת השנים לגמרי, אבל לא התחילה עדיין בברכת “תקע בשופר גדול”, אז תזכיר מיד “ותן טל ומטר לברכה”, ותמשיך בברכת תקע בשופר גדול.

ואם נזכרה לאחר שהתחילה בברכת תקע בשופר גדול, תבקש על הגשמים בברכת שמע קולינו, שלפני שתאמר “כי אתה שומע תפילת כל פה”, תאמר, “ותן טל ומטר לברכה על כל פני האדמה”. ואם נזכרה בסיום ברכת שומע תפילה לאחר שתאמר “ברוך אתה ה'”, אז תאמר “למדני חוקיך”, ותחזור לתחילת ברכת שומע תפילה ותבקש על הגשמים. ואם סיימה את ברכת שומע תפילה, אבל לא התחילה עדיין באמירת “רצה”, תזכיר שם “ותן טל ומטר לברכה” ותמשיך בברכת רצה.

ואם נזכרה לאחר שהתחילה בברכת רצה, חוזרת לברכת השנים, ומבקשת שם על הגשמים וממשיכה על סדר הברכות משם. ואם נזכרה אחר שסיימה את אמירת “יהיו לרצון” שבסיום אמירת “אלקי נצור”, תחזור לראש התפילה ותתפלל שנית.

 

משיב הרוח ומוריד הגשם

אנחנו מתחילים להגיד בשמחת תורה ועדיין מתפללים “ברכנו” ובז’ בחשון משנים ל”ברך עלינו”

מצוות קבלת שבת

רצוי לקבל את השבת מיום רביעי , לגמור את הכביסות, לנקות את הבית בכדי שנוכל לקבל השבת בשמחה ולא בעייפות.

עונג שבת- רצוי לענג את השבת בבשר ובדגים, במאכלים טובים ולייקר במיוחד את סעודת השבת שהיא הסעודה למעשה רועוא דרעוין (רצון הרצונות) ולכוון להינצל ממלחמת גוג ומגוג בזכות סעודה זאת .