פסח שני

פסח שני חל בי”ד באייר ובו ניתנת שוב ההזדמנות, להקריב קורבן פסח, על ידי אנשים שנמנע מהם להקריב את קורבן הפסח, במועדו הרגיל, משום שהיו טמאים או רחוקים ממקום המקדש בזמן הקרבת הפסח, בי”ד בניסן ערב חג הפסח שיצא חודש לפניו. נקרא גם פסח קטן.

לפי מסורת מאוחרת, יום זה הוא יום פטירתו של רבי מאיר בעל הנס, ויהודים רבים נוהגים לעלות לקברו או לערוך לכבודו הילולא הכוללת לימוד תורה, הדלקת נרות ותרומת כספים ללומדי תורה ולבתי כנסת. מנהג זה החל לראשונה בשנת תרכ”ז (1867), אז הוקם בניין על קברו. לפי המנהג, בשעת נתינת הצדקה אומרים את פסוק התפילה המופיע בסיפור התלמודי על הנס של רבי מאיר: “אלהא דמאיר עננו”.

בימינו, נחשב יום זה מעין “יום טוב” גם לכל עם ישראל: נהגו שלא לומר בו תחנון בתפילה, והיו אף שנהגו לאכול בו מצות. לגבי המנהג שלא להגיד בו תחנון, יש שכתבו להגיד תחנון בערב פסח שני (דהיינו ביום י”ג באייר) בתפילת מנחה (למרות שבדרך כלל כל יום שאין אומרים בו תחנון, לא אומרים תחנון גם בתפילת המנחה של היום שלפניו) מכיוון שכל עיקרו של היום הוא הקרבת קרבן פסח שני בזמן בית המקדש, והרי קרבן פסח שני, בדומה לקרבן פסח, היה קרב רק אחרי חצות היום של יום י”ד עצמו (ונאכל בליל ט”ו באייר) ולא להגיד תחנון מתפילת מנחה של היום הקודם זה כבר מוגזם. בהיות שבליל ט”ו היה נאכל קרבן הפסח השני, יש שכתבו שעדיף לאכול בו את המצות ולא ביום י”ד שבו רק הוקרב הקרבן. כמו כן נהגו שלא לאכול גדי מקולס (צלוי כולו בשלמותו, ללא חלוקה לאברים) בליל ט”ו באייר, כדי שלא ייראה הדבר כהקרבת קורבן פסח מחוץ לבית המקדש.

 



;