מנהגי ט”ו בשבט

אסור להתענות ביום ט”ו בשבט, ויש נוהגים לעשות לימוד בליל ט”ו בשבט, וקוראים במשנה ובזוהר מדברים הקשורים ביום זה
נוהגים להרבות באכילת פירות של אילנות בליל ט”ו בשבט, להראות בזה שהוא ראש השנה לאילנות, ולברך עליהם ברכות הראויות להם, ומנהג זה נזכר גם בדברי כמה מקובלים, ומנהג יפה הוא.
ופירות שמצויים בהם תולעים צריך שיפתחם ויבדקם לפני שיברך עליהם ברכת הנהנין, וצריך להיזהר מאד בבדיקת הפירות שמוחזקים בתולעים, מפני שהוא איסור חמור, שהאוכל תולעת חייב חמישה לאווין (פסחים כד.) והרי זה משקץ נפשו ומטמא לבו מעבודת השם יתברך.


ובפרט יש להיזהר בענייני תולעים, בפירות המצויים בתקופת ט”ו בשבט והם מיובשים, כגון תאנים מיובשות, שכידוע הן מוחזקות בתולעים, ובדיקתן קשה מאד. ואף היו מן החכמים שגזרו אומר לאסור על אכילת תאנים אלו ודומיהן מפני שקשה מאד לבדקן, ולכן חובה קדושה להישמר בעניין זה מאד, והמזהיר והנזהר, ירבה שלומם כנהר.
על פרי חדש (דהיינו פרי שלא אכל ממנו באותה עונה) מברך “שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה”. ויש להקדים ברכת הנהנין של הפרי, לפני ברכת שהחיינו, משום שכלל יש בידינו “תדיר ושאינו תדיר, תדיר קודם”, ולכן, ברכת הפרי שהיא באה בתדירות גבוהה יותר, הרי היא קודמת לברכת שהחיינו שאינה תדירה כל כך.
ואם יש לפניו שני מיני פירות חדשים, די בברכת שהחיינו אחת לשניהם, והיינו דווקא באופן ששני הפירות לפניו, אבל אם אחד מהם אינו לפניו, יברך ברכת שהחיינו על כל מין ממיני הפירות.



;