מהלכות ומנהגי הסליחות

היום יום שבת, בו חל ראש חודש אלול, שהוא תחילה וראש לימי הרחמים והסליחות. ותניא בפרקי דרבי אליעזר, ארבעים יום עשה משה בהר סיני, קורא במקרא ביום ושונה במשנה בלילה, ולאחר ארבעים יום לקח את הלוחות וירד אל המחנה, וביום י”ז בתמוז שבר את הלוחות, ועשה (שהה) ארבעים יום במחנה, עד ששרף את העגל וכתתו כעפר הארץ, והרג את כל (מי) אשר נשק לעגל, והכרית עבודת העגל מישראל, והתקין כל שבט במקומו. ובראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה, עלה אלי ההרה, שסלח הקדוש ברוך הוא לישראל. והעבירו שופר בכל המחנה, להודיע שמשה עולה להר, שלא יטעו עוד אחרי עבודה זרה. עד כאן. ומבואר אם כן שביום ראש חודש אלול החל הקדוש ברוך הוא לסלוח לעם ישראל.

ומכיוון שבאותו יום הקדוש ברוך הוא אמר למשה שיעלה לקבל לוחות שניות, שסלח לעדת ישראל, נהגו הספרדים ובני עדות המזרח, להשכים לבית הכנסת בכל יום לומר סליחות ותחנונים, מיום ראש חודש אלול, עד יום הכיפורים, שבו ירד משה רבינו מן ההר והביא לוחות שניות. ובליל ראש חודש עצמו אין לומר סליחות. על כן בשנה זו, (תשע”א), שחל ראש חודש אלול בימים שלישי ורביעי, יחלו באמירת הסליחות רק מליל חמישי, שהוא מוצאי יום רביעי בלילה, אחר חצות הלילה. ומימים ימימה היו נוהגים כולם, לקום באשמורת הבוקר ממש לצורך אמירת הסליחות, והיו עולים ומתעלים בימי חודש אלול, ומתעוררים לשוב בתשובה שלימה על כל מעשיהם, עד לימי ראש השנה ויום הכפורים, שאז היו מגיעים כולם למעלה רוחנית נכבדה, מתוך תפילה ותשובה. ואף הילדים בני החינוך היו מתאספים יחד עם אבותיהם לבתי הכנסת בכל בוקר באשמורת, ואוירת הימים הנוראים היתה שורה על פני הבריות. ועתה בעונות הרבים, רק בדור האחרון ממש, הולך ונחלש תוקפו של המנהג הנפלא הלז, ועל כל אחד ואחד לעורר את עצמו ואת בני ביתו להתחזק בימי חודש אלול בתשובה ובתפילה.

עדות האשכנזים לא נהגו לומר סליחות מראש חודש אלול, אבל נהגו לתקוע בשופר בכל יום מימים אלו אחר תפילת שחרית, כדי להזהיר את ישראל שיעשו תשובה, שנאמר (עמוס ג.) “אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו”. גם נהגו כן כדי לערבב את השטן, ויש מקומות שתוקעים גם כן בתפילת ערבית. ומנהג האשכנזים להתחיל לומר סליחות מליל ראשון שלפני ראש השנה, ואם חל ראש השנה ביום שני או ביום שלישי, מתחילים לומר סליחות מליל יום ראשון שבוע שלפניו. ולכן בשנת תשס”ח, לפני כשלש שנים, שיום טוב ראשון של ראש השנה (שנת תשס”ט) חל ביום שלישי, החלו האשכנזים באמירת הסליחות בליל יום ראשון (כלומר, במוצאי שבת), כ”א אלול, שהוא תשעה ימים קודם ראש השנה. אבל השנה (תשע”א) שיום ראש השנה שנת תשע”ב יחול בעזרת ה’ ביום חמישי, יחלו האשכנזים באמירת הסליחות רק בתחילת השבוע של ערב ראש השנה, כלומר, החל ממוצאי שבת פרשת נצבים וילך, אחר חצות הלילה.



;