חודש אלול

כתב מרן הר עובדיה שליט”א, חסד גדול עשה ה’ יתברך עם עמו ישראל, כאשר גילה להם, כי יום המשפט הוא יום א’ בתשרי. (כי באמת, גם אומות העולם נדונים ביום זה, אבל אין להם ידיעה על כך, ולכן אינם מתכוננים כראוי ליום זה, ומפסידים טובה הרבה). וכמו שנאמר, תקעו בחודש שופר, בכסה ליום חגינו, כי חוק לישראל הוא, משפט לאלהי יעקב. כי בנוהג שבעולם, מי שעבר על החוק, ונתפס אצל שוטר והלה יקחהו באופן מיידי לפני שופט, להשפט בצורה מהירה, הלא קרוב לודאי שלא יוכל להתמודד מול האשמות שהוא מואשם בהן. מה שאין כן אילו תנתן לו האפשרות לדעת את מועד המשפט, ויוכל להתמודד ולהתיעץ עם עורך דין טוב, בכדי שידע מה לטעון במשפט ומי יסנגר עליו, שאז בודאי יש תקוה שיוכל לצאת זכאי במשפטו.

כמו כן אנו, מיום ראש חודש אלול, מריעים בשופר וקמים לסליחות ומתכוננים ליום הדין שאומרים בו הרת עולם היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם, ואז מתחילים גם כן לומר בתפילה, המלך הקדוש, המלך המשפט, ובאלול אנו מתכוננים כראוי להכין פרקליטים גדולים לפני הקדוש ברוך הוא, ואלו הם פרקליטיו של אדם, תורה ומצוות ומעשים טובים (שבת לב.), ובתוספתא אמרו, צדקה וגמילות חסדים, פרקליטים גדולים הם בין ישראל לאביהם שבשמים. וכן שנינו באבות, כל העושה לו מצוה אחת, קונה לו פרקליט אחד. ואם הפרקליט הוא גיבור ואיש מלחמה, כגון שהוא נוצר מפי תלמיד חכם העוסק בתורה, בודאי שאז אותם המקטרגים לא יהיו אלא כשועלים קטנים מחבלים כרמים, שגערה אחת מאת סנגור כזה תשתק את כולם. וכמו שאנו אומרים בסליחות, חתום פה שטן ואל ישטין עלינו, ויעמוד מלאך ומליץ טוב בעדינו, הוא יגיד יושרנו. הרי פתח רחב להוציא אותנו זכאים לפני ה’ יתברך, וכמו שאמרו במסכת ראש השנה, על הפסוק, כי מי גוי גדול אשר לו אלקים קרובים אליו, כה’ אלקינו בכל קראנו אליו.

רבינו האר”י ז”ל כתב בשער הפסוקים, על הפסוק העוסק בבריחת הרוצח לעיר מקלט, ששם לא יאונה לו כל רע, וכפי שנאמר “אנה לידו ושמתי לך” (מקום אשר ינוס שמה). ראשי תיבות “אלול”, לרמוז כי חודש אלול ניתן לתשובה, ושב ורפא לו. והכל צריכים לחזור בתשובה, וכן אמרו על הפסוק: ומל ה’ אלהיך “את לבבך ואת לבב” זרעך, ראשי תיבות אלול, לרמוז על הבא ליטהר, מסייעין אותו. ובפרט בענין התשובה שהקדוש ברוך הוא אמר לישראל, פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואני אפתח לכם פתח כפתחו של אולם. וזוהי הסיעתא דשמיא לחזור בתשובה.

ועוד נרמז חודש אלול בפסוק, ומשלוח מנות “איש לרעהו ומתנות לאביונים”, ראשי תיבות אלול. כי זהו הזמן הראוי ביותר למצות הצדקה, שמכפרת עוון. וכמו שאמרו במדרש, הקרבנות אין מכפרים אלא על השוגג, והצדקה מכפרת בין על השוגג ובין על המזיד.



;