דין הזכרת “יעלה ויבא” בחג השבועות

בברכת המזון של יום טוב, מזכירים “יעלה ויבא” לפני ברכת בונה ירושלים, וכפי שנדפס בסידורים, וחייב אדם לאכול פת (דהיינו לחם) בסעודת יום טוב, בין בסעודת הלילה ובין בסעודת היום. לפיכך אם טעה בברכת המזון ולא אמר יעלה ויבא, אם נזכר כשאומר ברוך אתה ה’ לפני שיחתום בונה ירושלים, יסיים “למדני חקיך” ויחזור לומר יעלה ויבא. (דהיינו שכשאמר ברוך אתה ה’, לא יסיים בונה ירושלים, אלא יאמר למדני חקיך, ויחזור לומר יעלה ויבא) ואם לא נזכר עד לאחר שחתם בונה ירושלים, יאמר שם נוסח ברכה זו: ברוך אתה ה’ אמ”ה אשר נתן ימים טובים לישראל לששון ולשמחה, את יום חג השבועות הזה את יום טוב מקרא קודש הזה, ברוך אתה ה’ מקדש ישראל והזמנים.

אם התחיל ברכת הטוב והמטיב (דהיינו ברכת לעד האל אבינו מלכנו) בהזכרת שם ומלכות,דהיינו שבירך בונה ירושלים והתחיל ברוך אתה ה’ אלוקינו מלך העולם, ונזכר מייד ששכח לומר יעלה ויבא, יסיים, אשר נתן ימים טובים וכו’, ואחר כך יתחיל מחדש את ברכת הטוב והמטיב.

ואם נזכר לאחר שהתחיל כבר לומר, לעד האל אבינו וכו’, שוב אינו חוזר. ואף על פי שהחיוב לחזור לברך ברכת המזון כששכח לומר יעלה ויבא, תלוי אם יש חיוב לאכול פת (ולכן אם שכח בראש חודש להזכיר יעלה ויבא בברכת המזון אינו חוזר, שהרי בראש חודש אין חיוב לאכול פת,) ובחג השבועות הרי יש חיוב לאכול פת, ולכן היה מן הראוי להצריך את השוכח לחזור ולברך. מכל מקום כתב מרן הרב עובדיה יוסף שליט”א, שמכיוון שיש מחלוקת הפוסקים אודות החיוב לאכול פת בחג השבועות, שיש מרבותינו הראשונים שסוברים שאם אינו רוצה לאכול פת בחג השבועות, רשאי, שלא נצטווינו בפירוש מהתורה אלא באכילת פת בלילה הראשון של פסח, ובלילה הראשון של סוכות, אבל בחג השבועות אין חיוב בזה, לכן אף על פי שאנו פוסקים כדעת הרמב”ם והרא”ש שיש חיוב אכילת פת גם בחג השבועות, מכל מקום לעניין חזרה על ברכת המזון, אנו פוסקים לפי הכלל “ספק ברכות להקל”, שמפני חומר איסור ברכה לבטלה, כל שיש מחלוקת אם צריך לחזור ולברך, אינו חוזר.

ואף על פי שלגבי ברכת המזון אין אנו נוקטים (בדרך כלל) כהכלל “ספק ברכות להקל” משום שברכת המזון היא מן התורה, וספק דאורייתא לחומרא, (וכפי שביארנו בדין מי שנסתפק אם בירך ברכת המזון), מכל מקום, חיוב הזכרת יעלה ויבא בברכת המזון, הוא רק מדרבנן, ולכן כשיש ספק אם יש חיוב לחזור לברך ברכת המזון מפני הזכרת יעלה ויבוא, אנו כן הולכים לפי הכלל “ספק ברכות להקל”.



;